חוזה עתידי

חוזה עתידי הינו הסכם בין שני אנשים או שני גופים ומטרתו להגן על אחד מהצדדים מפני ירידת מחירים עתידית בתחום המסוים עליו הסכימו הצדדים בחוזה העתידי.

חוזים עתידיים נוצרו במקור באמצע המאה ה-19 ע"י חקלאים בארה"ב שרצו להגן על יבולם מפני הפסד עתידי.
כך לדוגמא; חקלאי בעל שדה תירס שמחירו בשוק כרגע 5$  והשדה שלו יבשיל רק בעוד חצי שנה רוצה להגן על עצמו מפני ירידת מחיר עתידית של התירס.

לכן  הוא מוכר חוזה לעוד חצי שנה (זמן הקציר) על תירס במחיר 5$. כלומר, ביום הקציר, החקלאי מבטיח לעצמו את מחיר התירס בגובה של 5$.

אם נניח כי בעוד חצי שנה, ביום הקציר, מחיר התירס יהיה 4$ אזי בעלה השדה אכן הגן על עצמו ברמת מחיר של 5$ ואילו האדם שקנה ממנו את החוזה הפסיד 1$ שכן המחיר בשוק הוא רק 4$.

אבל, אם מחיר התירס בשוק יהיה 6$, בעל השדה בעצם לא ייהנה מכל הרווח שכן הוא התחייב למכור את הקציר במחיר של 5$ ואילו קונה החוזה ייהנה מההפרש בין המחיר שסוכם בינו לבין בעל השדה לבין המחיר הנוכחי בשוק.
כך לדוגמא גם, בעל תחנת קמח שרואה שמחירי החיטה בשפל ורוצה לעגן מחירים אלו לעוד חודשיים על מנת שאם המחירים יעלו הוא יקנה במחיר נמוך מהמחיר בשוק וכך ירוויח את הפער במחיר הלחם.

במקרה זה בעל תחנת הקמח קונה חוזה על החיטה ובכך בעצם רכש מעין פוליסת ביטוח על מחיר הלחם לעוד חודשיים.
בהמשך, התפשטה השיטה לשווקים נוספים ובמהרה החלו להיסגר עסקאות בנוסח של חוזה עתידי גם בשווקים מחוץ לענף החקלאות דוגמת ענפי המתכות, האנרגיה ומדדים שונים בשווקי המניות.

בשנת 2008 מחירי הנפט הרקיעו שחקים. חברת ווסט ארליינס (חברת תעופה אמריקאית) קנתה חוזים על הנפט במחיר 40$ למס' שנים קדימה
והייתה לחברה היחידה בשוק האמריקאי (אולי אפילו בעולם כולו באותה שנה) שגידרה את עצמה מפני העליות במחירי הנפט (מבחינתה זה שמר לה על מחיר הדלק הסילוני שהוא אחת ההוצאות הגדולות של חברות התעופה).

בעקבות זאת היא הייתה החברה היחידה בשוק זה שסיימה את שנת הכספים ברווחים. (לבסוף המחיר הגיע ל 147$ לחבית  בשיא כאשר בפועל אותה חברה הטיסה את מטוסיה בדלק שעלה להן רק כשליש מכך).
בסופו של תהליך, יוצא שמי שסוחר כיום בחוזים אלו מעולם לא ראה שדה תירס, חבית נפט ו/או מטיל זהב. עיקר הסוחרים בשוק החוזיים העתידיים  הינם ספקולנטים או מגדרים;
ספקולנטים –  מוגדרים כסוחרים הצופים תנועה מסוימת בנכס ומנצלים זאת לגריפת רווח ע"י קניית או מכירת חוזה עתידי.
מגדרים – מוגדרים כסוחרים שמנסים להגן על עצמם מפני תנודות השוק אליו הם חשופים כמו בדוגמא של החקלאי.
חוזה עתידי נסחר במינוף;  כלומר, כל חוזה מייצג כפולה מסוימת של נכס הבסיס אחריו הוא עוקב.

על מנת לסחור על הסוחר להפקיד ביטחונות שמשמשים לכיסוי הפסדים עתידיים בעקבות שינוי בגובה שווי החוזה כתוצאה מתנודות החוזה

( לכל חוזה יש את גובה הביטחונות שנקבעו לו על ידי הבורסה בה הוא נסחר אשרי יכול להשתנות מעת לעת על פי קביעת הבורסה בהתאם לשינויים במחירי נכס הבסיס  ).

החוזים העתידיים נסחרים לרוב בבורסת ה – CME בשיקאגו, בה נסחרות כיום למעלה מ – 50 סוגים שונים של חוזים עתידיים.

ישנם עוד עשרות בורסות ברחבי העולם שבהם נסחרים אותם חוזים עתידיים וגם חוזים נוספים דוגמת ה –  EURONEXT בגרמניה, LIFFE בלונדון ו – TOCOM ביפן.
החוזה הנסחר ביותר מבחינת נפח עסקאות בעולם הוא ה E MINI SP (כלומר החוזה האלקטרוני הקטן על מדד ה – S&P),

זהו חוזה שעוקב אחרי מדד ה – S&P  האמריקאי והוא נקרא מיני בגלל ששוויו נקבע לחמישית מגודל המדד הרגיל.
המשמעות של כך היא שגם הביטחונות שצריך להעמיד על מנת לסחור בחוזה זה נמוכים פי חמישית מאשר על המדד ולכן סוחרים רבים בעלי אמצעים מועטים סוחרים על חוזה זה, דבר שמעמיד אותו בראש הפופולאריות.

בעקבות התקדמות הטכנולוגיה, התפתחה מערכת מקבילה, אלקטרונית, לרצפת המסחר בבורסות השונות בן סחרו ידנית בחוזים השונים אשר למעשה יצרה 2 מערכות למסחר בחוזים עתידיים,

ידנית ברצפת המסחר ואלקטרונית ע"י המערכות השונות. כיום יש חוזים אשר נסחרים אך ורק ידנית ברצפת המסחר אשר אליה יש להזרים את הפקודה באמצעות ברוקר רשום ומורשה על ידי אותה בורסה רלוונטית,
חוזים הנסחרים ב – 2 הזירות וחוזים שנסחרים אלקטרונית בלבד.
גילוי נאות; מסחר בחוזים עתידיים חובן בתוכו סיכון גבוה להפסד כל ההשקעה ואף למעלה מכך אך גם נותן את האפשרות לגרוף רווחים גבוהים בהשקעה נמוכה יחסית של כסף.

כל סוחר שמתעד לסחור במכשיר זה רצוי שילמד את השוק הזה תחילה ובשלב ראשון של המסחר יתמקד בשרידות שלו, שתתן לו את הניסיון הרצוי.
מי שיעבור שלב זה יגלה שפוטנציאל הרווחים הוא גבוה מאוד וניתן לעשות בפרק זמן של שניות עד דקות מעטות.